בשם למעלה מ-800 אקדמאיות ואקדמאים, חברי ארגון "אקדמיה לשוויון", אנו מבקשות להניף דגל חירום שחור על החלטתה של הנהלת האוניברסיטה העברית להשעות מהוראה את פרופ' נדירה שלהוב-קבורקיאן בשל התבטאויותיה על המלחמה הנוכחית. לצד האלימות הקשה שמפעיל צה"ל כלפי אוכלוסיה אזרחית ברצועת עזה, זרועות אחרות של השלטון פועלות ברגעים אלו לחסל את החברה האזרחית הביקורתית בישראל ולהשתיק את קולותיהם של אנשי רוח וציבור המתנגדים למלחמה, ולמדיניותה של ישראל בכלל, במיוחד כאשר מדובר בפלסטינים אזרחי המדינה.
החוק ותקנוני האוניברסיטאות מאפשרים לנקוט בהליכים נגד מי שמביע תמיכה בטרור ובגזענות. אך החוק והתקנונים אינם מופעלים במקרים הרבים מספור של חברי סגל וסטודנטים יהודים המסיתים לרצח עם ברצועה ולאלימות נגד חבריהם לספסל הלימודים. לעומת זאת, תחת לחץ של ארגונים פשיסטיים המקורבים לשלטון ושל בכירים בממשלה עצמה, נפתחו מאז תחילת המלחמה חדשות לבקרים הליכי סרק נגד סטודנטים ואנשי סגל, פלסטינים ויהודים, שהתבטאו בסולידריות עם העם הפלסטיני ונגד הזוועות הנעשות ברצועת עזה. בתוך כך, ההליך שננקט נגד פרופ' שלהוב-קבורקיאן מנוגד הן לתקנון האוניברסיטה, שאינו מקנה לנשיא או לרקטור סמכות להשעות מרצה על סמך התבטאויות, והן לחוק, שאינו אוסר על התבטאויות כגון אלו שבהן נקטה.
האזנו ברוב קשב לדבריה של פרופ' שלהוב-קבורקיאן, ובכלל זה הראיון שנתנה לפודקאסט המהווה לכאורה את עילת ההשעיה. גם אם איננו מסכימים בהכרח עם כל קביעותיה, אין אמת באף אחת מהטענות נגדה - הנראות כחזרה עצלה על פניותיהם של ארגונים פשיסטיים לאוניברסיטה ולחברי כנסת, כפי שפורסמו בתקשורת. בפרט, אין בדברי פרופ' שלהוב-קבורקיאן ולו שמץ הסתה, איום, תמיכה בטרור או בגזענות, או הכחשת הטבח ב-7 באוקטובר. יש בהם הצגה של פרספקטיבה ביקורתית על ההתנהלות הישראלית במלחמה הנוכחית. אי לכך, המתקפה על פרופ' שלהוב-קבורקיאן משתלבת היטב בתמונה הכללית - הנהלותיהם של מוסדות ההשכלה הגבוהה הפכו לכלי שרת בידי ממשלת הימין הקיצוני המבקשת להטיל אימה על המיעוט הפלסטיני במדינה ולהשתיק כל ביקורת - גם כזו שעולה בקנה אחד עם חזונם הדו-לאומי של מייסדי האוניברסיטה העברית, יהודה מאגנס ומרטין בובר.
אנו מתרות ומזהירות בפני הקהילה האקדמית כולה: אם ניתן לעוול שנעשה לפרופ' שלהוב-קבורקיאן לעבור, אף אחת מאיתנו לא תהיה בטוחה. חופש הביטוי והמחקר הוא נשמת אפה של האקדמיה, ובלתו אין לה זכות קיום. אלמלא תחזור בה הנהלת האוניברסיטה העברית מההחלטה המחפירה הזו, ייפתחו השערים לגל עכור של דיכוי - שלא יפסח גם על מי שסבורים כי התגייסותם לדגל מאז פתיחת המלחמה תשכיח מדעתם של ראשי המשטר את "חטא" השתתפותם בגלי המחאה שקדמו לה. הכתובת על הקיר.
