ביחד עם ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית ישראליים נוספים, שלחנו אתמול מכתב לנשיא ביידן המבקש ממנו להשתמש בהשפעתו לעצירת הקטסטרופה ההומניטרית המחרידה בעזה. המכתב התפרסם היום גם כמודעה בעיתון הניו יורק טיימס.
״מזה למעלה מתשעה שבועות מתנהלת ברצועת עזה מלחמה, שהחלה מייד לאחר ההתקפה האכזרית והנפשעת שביצע חמאס על אזרחי ישראל, במהלכה גם הרג למעלה מ- 1,200 בני אדם וחטף כ-250 לעזה – בהם אזרחים ישראלים, אזרחים זרים וילדים. מייד לאחר התקפה זו, וכן בנאום שנשאת בביקורך בישראל, הבהרת שלישראל יש זכות להגן על עצמה אך בה בעת הדגשת כי עליה לממש את זכותה זו אך ורק בהתאם להוראות המשפט הבינלאומי, ובפרט בהתאם לדיני הלחימה.
אנו, ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית ישראליים, נאלצים לקבוע בצער שממשלת ישראל בחרה להתעלם מעצתך זו, כמו גם מהתבטאויות נוספות של בכירים אמריקאים בנושא. פנייתנו זו לא עוסקת בכל החשדות הכבדים להפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי שישראל ביצעה במהלך המלחמה אלא רק במשבר ההומניטרי הקיצוני המתרחש בה בימים אלה ובצורך הדחוף לשנות את מדיניותה של ישראל בנושא זה.
מאז החלה המלחמה, החריפה המדיניות הישראלית לאין שיעור את המשבר ההומניטרי ברצועה – לא רק כתוצר לוואי בלתי נמנע של מלחמה. כחלק ממדיניות זו, כבר בימי הלחימה הראשונים ישראל הפסיקה למכור לעזה חשמל ומים, סגרה את מעבריה עם עזה ומנעה לחלוטין הכנסת מזון, מים, דלק ותרופות. מאז, חידשה ישראל חלקית את אספקת המים לדרום, אך בהיעדר חשמל למרבית האוכלוסייה האזרחית בעזה אין גישה למים בטוחים לשתייה. מאז ה-21.10.23 מאפשרת ישראל כניסה מוגבלת של סיוע דרך מעבר רפיח, ובהמשך התירה גם הכנסה של כמות קטנה של דלק, אך אלה רחוקים מלענות על הצרכים המצטברים של תושבי הרצועה, הנתונים תחת הפצצות בלתי פוסקות, בהן נהרגו על פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני למעלה מ-18,000 בני אדם, רובם נשים וילדים.
השבת החטופים לישראל היא קריטית, אך הכנסת ציוד הומניטרי לרצועת עזה אינה בגדר מחווה שישראל נדרשת לבצע אלא חלק מהחובות המוטלות עליה. על פי כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, כאשר במהלך מלחמה אין לאוכלוסייה האזרחית את שנדרש לה כדי לשרוד, מוטלת על הצדדים הלוחמים חובה פוזיטיבית לאפשר מעבר מהיר וללא הפרעה של סיוע הומניטרי – כולל מזון ותרופות. חובה זו חלה גם במקרה שהסיוע נדרש לאזרחים של הצד השני והיא מכוונת למדינות שהמיקום הגיאוגרפי שלהן הוא כזה שהמעבר של הסיוע דרכן חיוני או אפילו רק יעיל יותר. הפרת חובה זו מהווה פשע מלחמה.
סוכנויות האו״ם וארגונים הומניטריים מעידים כי המציאות ברצועת עזה קטסטרופלית וכי הם כבר כמעט שאינם יכולים לסייע ללמעלה משני מיליון תושבי הרצועה. הם מבהירים כי המשאיות המעטות שנכנסות לרצועה הן טיפה בים, וממילא – גם את הסיוע המועבר בהן הם לא יכולים לחלק לתושבי הרצועה בשל ההפצצות הבלתי פוסקות, הרס התשתיות וההגבלות שישראל מטילה עליהם. כך נותרים התושבים רעבים וצמאים, ללא כל אפשרות לקבל טיפול רפואי הולם, ובשל תנאי ההיגיינה הקשים – הנוצרים בשל הצפיפות הבלתי נסבלת והעדר מים – כבר מתפשטות ברצועה מחלות זיהומיות. עד כמה שמציאות זו בלתי נתפסת, בכל יום המצב מחמיר ומתדרדר.
בכוחך להשפיע על ממשלת ישראל לשנות את מדיניותה ולהכניס לרצועה סיוע הומניטרי, בהתאם לצורכי האוכלוסייה ובהתאם לחובותיה על פי חוק. מובן שהחלטות בנוגע לחלוקת הסיוע בתוך עזה ולגבי הכמויות הנדרשות צריכות להתקבל על ידי סוכנויות האו"ם והארגונים ההומניטריים הפועלים ברצועה – ולא על ידי ישראל. מובן גם שקיים צורך דחוף בפתיחת מעבר כרם שלום לסחורות ולסיוע הומניטרי בלתי מוגבל ורצי.
אנחנו נמצאים בשעת החירום האחרונה. עדיין ניתן למנוע את מותם של רבים. השינוי במדיניות הישראלית חייב להיעשות כעת.״
